בשלהי שנת 1941, לאחר כיבוש לבנון וסוריה על ידי כוחות הצבא הבריטי, וסילוקם של כוחות וישי נאמני המשטר הנאצי, החלו הבריטים בסלילת מסילת רכבת שחיברה את חיפה עם ביירות בלבנון. עבודות הסלילה כללו חפירת שתי מנהרות בראש הנקרה ובניית גשר אחד שחיבר ביניהן, עבודה שהסתיימה בשנת 1942. את העבודה הזו עשו גדודי הנדסה של ניו זילנד ושל דרום אפריקה, ושלטי אבן מעל שתי המנהרות מתעדים זאת.

בשנת 1944 עברה במסילה הזו רכבת שהובילה לארץ 300 פליטי שואה יהודים בעלי נתינות בריטית, והם הוחלפו במספר דומה של שבויי מלחמה גרמנים שהוחזקו על ידי הבריטים בארץ. ביוני 1946, כחלק מהמאבק המזוין בבריטים, הוחלט לפוצץ 11 גשרים שמחברים את ארץ ישראל המנדטורית עם שכנותיה, תחת הסיסמה: “אם על יהודים נאסר להיכנס לארץ (בעקבות הספר הלבן), איש לא יכנס לארץ”. פעולה זו ששמה הרשמי היה “מבצע מרכולת” נודעה בשם “ליל הגשרים”. הגשר היחיד שאותו הוחלט לא לפוצץ, היה הגשר שחיבר בין שתי מנהרות ראש הנקרה, זאת על-מנת שלא לחסום הגעה אפשרית של פליטים מאירופה לארץ ישראל. עם תחילת פעולות האיבה לאחר החלטת כ”ט בנובמבר, ועם התגברות האיום של פלישת ארצות ערב לישראל (לאחר שהבריטים יעזבו) הוחלט לפוצץ את גשר זה כדי למנוע סכנת פלישה של צבא לבנון דרכו. הגשר פוצץ בהצלחה על ידי כוח פלמ”ח במרץ 1948, חודשיים בדיוק לפני הכרזת הקמת המדינה, ופלישת צבאות ערב אליה.