העיט הרומי (שמכונה בטעות הנשר הרומי), חקוק על משקוף בית הכנסת העתיק ששוכן במורדותיו של נחל גוש חלב. המשקוף עצמו מונח על האדמה ולא מורכב מעל פתח הכניסה (שפונה דרומה כמו מרבית בתי הכנסת בגליל). יתכן והעובדה שבית הכנסת הזה נבנה לראשונה בשלהי המאה השלישית לספירה, קרי עדיין בתקופה הרומית המאוחרת, מסבירה את המצאותו של סמל רומי מובהק במשקוף הכניסה.

בשנת 1905 (במסגרת מחקר מעמיק על בתי הכנסת העתיקים שבגליל) ערכו הארכיאולוג הגרמני קרל ואצינגר ועמיתו היינריך קוהל (אדריכל גרמני חובב עתיקות) חפירה ארכיאולוגית ראשונה במקום. בחפירות הארכיאולוגיות, גילו השניים, שרידים של בית כנסת בעל מבנה מרובע ועם פתח אחד בלבד (דלת הכניסה), אשר פונה לכיוון דרום, כנראה לכיוון ירושלים. על משקוף הכניסה לבית הכנסת, התגלה העיט הרומי, חקוק באבן.

בתוך האולם טורי עמודים מקבילים, במקביל לשלושת הקירות, כמקובל בבתי הכנסת הגליליים. על עמוד שנמצא בחורבת בית הכנסת חקוקה כתובת בארמית: ” יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה.” ובתרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה. בית הכנסת בגוש חלב שונה במעט מרב בתי הכנסת הגלילים אולי זה משום שבשתי הפעמים שבית הכנסת נחפר נלקחו חלק מהאבנים. בנין בית הכנסת נבנה ככל הנראה בסוף המאה השלישית, כיוונו צפון – דרום, ובמרכזו אולם תפילה שאורכו כמעט 14 מטר ורוחבו כמעט 11 מטר, משלושת צדדיו יש מרחבים צרים וארוכים. בין המרחב המערבי לבין האולם יש פתח. במרחב זה פתח נמצא כד חרס ובתוכו מטמון שהכיל 1943 מטבעות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה רובם מטביעת צור. הפתח עשוי ממזוזות מגולפות גדולות, שעליהן מונח משקוף יוצא דופן. בצדו החיצוני הפונה לכיוון דרום יש גילוף של “קשקשים “. בחלק התחתון, מעל לראשי האנשים הנכנסים יש תבליט גבוה ויפה של נשר שעטירה את הפתח. על העמוד הדרומי הטור המזרחי חקוקה כתובת הקדשה בארמית: יוסה בר נחום (יוסה בן נחום) עבד האדן (עשה את זה) תאה לה (תהי לו) ברכתה (הברכה) ככל הנראה זוהי כתובת הקדשה שבאה להקדיש את העמוד לתורם. בשלב השני של בניין שחודש במאה ברביעית לספירה נבנתה בימה קטנה על הבימה הנזכרת. הבניין נהרס או נפגע בשנת 551. אין קשר בין גוש חלב שעל ההר (שמאוחר יותר הפך לגוש חלב) לבין יישוב זה שנבנה צמוד לנחל. להיפך הבדלי הגובה ביניהם גדולים, ואין ביניהם בינוי רצוף. היישוב בקרוב לנחל נהנה ממעיין קטו, שנובע מצפון מערב לו. ייתכן שהמקום היה בת של היישוב גוש חלב והפכה ליישוב עצמאי.