את מבצר עתלית רבים מכירים. ניתן להבחין במבצר הצלבני בעת נסיעה בכביש החוף.

מבצר עתלית נבנה בשנת 1218 לספירה ע”י אבירי המסדר הטבטוני והאבירים הטמפלרים. מבצר עתלית היה המקום האחרון בו שהו הצלבנים בארץ ישראל. הצלבנים סולקו מארץ ישראל בשנת 1291 לספירה, ע”י הממלוכים. בליל ה-14 באוגוסט, שנת 1291, לאחר נפילת העיר עכו בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר. הממלוכים הרסו את מגדלי המבצר ואת שעריו.

בתקופה הצלבנית התחדשה ההתיישבות באזור עתלית. תחילת ההתיישבות הצלבנית בעתלית הייתה דווקא עם הקמתו של מבצר דטרוא. במשך יותר ממאה שנים היה מבצר דטרוא היה המבצר הצלבני היחיד באזור. בשנת 1218 לספירה, הצלבנים בנו את מבצר בעתלית. בניית המבצר בעתלית הייתה למעשה תגובה להקמתו של המבצר הממלוכי בהר תבור. בנייתו של המבצר הממלוכי בהר תבור, היווה איום להתיישבות הצלבנית בארץ ישראל, ולכן נבנה המבצר בעתלית, ובנוסף לכך נבנה מבצר נוסף בקיסריה. מבצרים אלה נועדו לספק הגנה נגד התקפות הממלוכים.

בשוליו של מבצר עתלית שוכנים עוד שני אתרים צלבניים:

  1. בית קברות הצלבני – סמוך למבצר עתלית, שוכן בית קברות בו נקברו אבירים ולוחמים צלבנים. בבית קברות זה קבורים בסביבות ה-1,700 לוחמים צלבנים.
  2. מבצר דטרוא – על רכס הכורכר, קילומטר מערבית למבצר עתלית, נמצאים שרידיו של מבצר קטן – מבצר דטרוא. מבצר דטורא היה המבצר הראשון שנבנה על ידי הצלבנים כאשר נכבשה עתלית,
    בשנת 1103 לספירה. כיוון שהמבצר שכן על רכס הכורכר, הוא שימש כמקום שמירה והגנה על דרך הים שהובילה צפונה. בין השרידים שניתן לראות בשטח: בורות מים ואורוות חצובות עם שקעי קשירה לסוסים. מאה שנה לאחר מכן, כאשר נבנה מבצר עתלית הגדול והיפה ממנו, בשנת 1228 לספירה, הפך מבצר דטרוא, למבצר עורפי, וחלק מקירותיו שימשו לבניית מבצר עתלית.