דרום

נחל עמוס ונחל תקוע

טיול בנחל עמוס ובנחל תקוע במדבר יהודה הצפוני, בין הישובים מצוקי דרגות ומעלה עמוס. באזור המרשים ביופיו, היינו רק אנחנו והבדואים שרעו את עדריהם. על הדרך רועה בדואי צילם אותנו עם סמארטפון, ראינו גרפיטי בערבית (ברוך ג’מילי גם היה כאן) וגם קפלת זיכרון לנזיר ביזנטי שחי כאן במאה החמישית לספירה.



ירושלים

בריכת חזקיהו

שמה של בריכת המגדלים ניתן לה על ידי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאוויוס), על שם שלושת המגדלים שבנה הורדוס בקרבת מקום (מגדל פצאל, מגדל מרים ומגדל היפיקוס). הבריכה נקראת גם בריכת חזקיהו, שם שניתן לה על ידי צליינים נוצרים.

ככל הנראה התמלאה הבריכה ממים שהגיעו מבריכת ממילא. המים שימשו הן את ארמונותיו של הורדוס וככל הנראה גם את בית המקדש מהתקופה ההרודיאנית. הבריכה שמימיה יבשו לאחר שנותקה מבריכת ממילא, התמלאה לאורך השנים בערימות אשפה, ומבצע ניקוי של עיריית ירושלים לפני מספר שנים, עשה לה מתיחת פנים קלה.

ירושלים

כנסיית סנטה מריה

כנסיית סנטה מריה היא כנסייה שנבנתה על ידי הצלבנים (המסדר הטבטוני הגרמני) במאה ה-13. הכנסייה שוכנת ברובע היהודי, והיא נמכרה על ידי החברה לפיתוח ושיקום הרובע היהודי, לישיבת “אש תורה” הסמוכה, אך בית בית משפט קבע שעל הישיבה לשמור על הכנסייה (ובית ההארחה הצמוד לה), כאתר ארכיאולוגי הפתוח לציבור. בפועל האתר סגור.

מרכז

קיסריה הפחות המוכרת

מזרחית לעיר התחומה בשטחו של הגן הלאומי קיסריה, נחשפו עוד שני היפודרומים (או סירקוסים בלטינית).

מצפון לעיר (גם כן מחוץ לשטחו של הגן הלאומי), נמצאים מספר אתרים:

  1. בית הכנסת של קיסריה – על פי יוסף בן מתתיהו, בבית כנסת זה פרצה מריבה בין היהודים תושבי העיר לבין הנוכרים שגרו בה בשנת 66 לספירה, מריבה שהובילה בסופו של דבר לפרוץ המרד נגד הרומאים ולחורבן ירושלים והבית השני בשנת 70 לספירה. חלקים של בית הכנסת וביניהם הכותרת עליה נכתב “קיריליוס ראש בית הכנסת” נמצאים במוזיאון הקטן בקיבוץ שדות ים.
  2. החומה הצפונית של העיר (החומה הצלבנית).
  3. האמות העליונות שמקורן בשוני ובעין צברין, בנקודת כניסתן לעיר קיסריה מצפון.
  4. האמה הנמוכה שמקורה במעיינות סביב נחל תנינים, בנקודת כניסתה לעיר קיסרה מצפון.

צפון

פארק נשר

פארק נשר שוכן בפאתי העיר נשר, במורדות הצפון-מזרחיים של הכרמל. את מרכזו של הפארק חוצה נחל קטיע (ואדי אל-מוקטע), שהוא יובל של נחל נשר. מעל ערוץ הואדי נבנו שני גשרים תלויים עשויים מכבלי פלדה. אורכו של גשר אחד 150 מ’ ושל השני 70 מ’.

דרום

המקדש הכלקוליתי בעין גדי

מקדש יפה שצורתו נשמרה ללא פגע, כפי שרואים ממבט מלמעלה כאשר מגיעים מערוצו של נחל דוד עליון. גילו של המקדש נע בין 5,000 שנים ל-5,500 שנים, אך בחפירות שנעשו במקום לא נמצאו פריטים ארכיאולוגים כלשהם. במהלך שנות השישים בוצעו חפירות ארכיאולוגיות שמטרתן היה גילוי של מערות בהן יש חלקי מגילות גנוזות, כמו אלו שנתגלו בקומראן, זאת מחשש שיתגלו על ידי בדואים שימכרו אותן לכל המרבה במחיר. במהלך חפירות אלו גילה הארכיאולוג פסח בר אדון בנחל משמר את “מערת המטמון”, מערה בה נתגלו 444 פריטים, רובם מנחושת ששויכו למקדש הכלקוליתי, וככל הנראה הוסתרו שם מחשש לביזת המקדש בידי גורמים עוינים. פריטים אלו נמצאים כיום במוזאון ישראל.

מרכז

מבצר עתלית

את מבצר עתלית רבים מכירים. ניתן להבחין במבצר הצלבני בעת נסיעה בכביש החוף.

מבצר עתלית נבנה בשנת 1218 לספירה ע”י אבירי המסדר הטבטוני והאבירים הטמפלרים. מבצר עתלית היה המקום האחרון בו שהו הצלבנים בארץ ישראל. הצלבנים סולקו מארץ ישראל בשנת 1291 לספירה, ע”י הממלוכים. בליל ה-14 באוגוסט, שנת 1291, לאחר נפילת העיר עכו בידי הצבא הממלוכי, ננטש המבצר. הממלוכים הרסו את מגדלי המבצר ואת שעריו.

בתקופה הצלבנית התחדשה ההתיישבות באזור עתלית. תחילת ההתיישבות הצלבנית בעתלית הייתה דווקא עם הקמתו של מבצר דטרוא. במשך יותר ממאה שנים היה מבצר דטרוא היה המבצר הצלבני היחיד באזור. בשנת 1218 לספירה, הצלבנים בנו את מבצר בעתלית. בניית המבצר בעתלית הייתה למעשה תגובה להקמתו של המבצר הממלוכי בהר תבור. בנייתו של המבצר הממלוכי בהר תבור, היווה איום להתיישבות הצלבנית בארץ ישראל, ולכן נבנה המבצר בעתלית, ובנוסף לכך נבנה מבצר נוסף בקיסריה. מבצרים אלה נועדו לספק הגנה נגד התקפות הממלוכים.

בשוליו של מבצר עתלית שוכנים עוד שני אתרים צלבניים:

  1. בית קברות הצלבני – סמוך למבצר עתלית, שוכן בית קברות בו נקברו אבירים ולוחמים צלבנים. בבית קברות זה קבורים בסביבות ה-1,700 לוחמים צלבנים.
  2. מבצר דטרוא – על רכס הכורכר, קילומטר מערבית למבצר עתלית, נמצאים שרידיו של מבצר קטן – מבצר דטרוא. מבצר דטורא היה המבצר הראשון שנבנה על ידי הצלבנים כאשר נכבשה עתלית,
    בשנת 1103 לספירה. כיוון שהמבצר שכן על רכס הכורכר, הוא שימש כמקום שמירה והגנה על דרך הים שהובילה צפונה. בין השרידים שניתן לראות בשטח: בורות מים ואורוות חצובות עם שקעי קשירה לסוסים. מאה שנה לאחר מכן, כאשר נבנה מבצר עתלית הגדול והיפה ממנו, בשנת 1228 לספירה, הפך מבצר דטרוא, למבצר עורפי, וחלק מקירותיו שימשו לבניית מבצר עתלית.

צפון

תל יקנעם

לא הרחק מתל מגידו המפורסם, שוכן לו תל יקנעם, שגם הוא כמו אחיו הגדול תל מגידו, שוכן על אחת ההתפצלויות של דרך הים (ויה מאריס) העתיקה. התל שולט על דרך ואדי מילח וכמובן על דרך הרוחב שעוברת בעמק יזרעאל. ההיסטוריה שלו ארוכת שנים (כמעט כמו זו של מגידו), וראשיתה בתקופת הברונזה הקדומה (התקופה הכנענית הקדומה), ועד מסעותיו של המלך הפרעוני תחותמס השלישי בתקופת הברונזה המאוחרת. בתקופת ההתנחלויות של שבטי ישראל בארץ, נמסרה העיר לידיו של שבט לוי שלא הייתה לו נחלה.

הממצאים העיקריים שיש על התל הם מהתקופה הצלבנית, הממלוכית והעותומאנית. בתקופת הממלכה הצלבנית, ישב כאן המסדר הטמפלרי שקרא למקום קיימונט. המסדר בנה כנסייה קטנה (על שרידי כנסייה ביזנטית) ושני מגדלי עוז. הממלוכים הוסיפו עוד מבנים. בשלט של רשות העתיקות שתמונתו מצורפת, נכתב שהמקום נכבש בשנת 1268 על ידי הסולטאן קלאון, אך קלאון עלה לשלטון רק בשנת 1279 (גם לרשות מותר לטעות). התוספות העותומאניות הן מימי שלטונו של דאהר אל עומר. פרט לזה נשקף מראש התל נוף מדהים של כל עמק יזרעאל, הכרמל, הרי נצרת, גבעת המורה, והגלבוע.

דרום

בולענים בים המלח

הבולענים הם בורות ענק שנפערים לאורכם של חופי ים המלח, כתוצאה מהמסת שכבות מלח על ידי מים מתוקים, המסה שנגרמת בשל נסיגת ים המלח (מעשה ידי האדם הן בצד הישראלי והן בצד הירדני). על מנת להציל מקריסה את כביש 90 באזור עין גדי לתוך בולענים, נסלל לפני כשלוש שנים במקום קטע כביש חדש באורך של כ-500 מטר שבתחתיתו הונחו שכבות של יריעות ביטומניות, ונבנה גשר מאסיבי מעל ערוצו של נחל ערוגות. גם זה לא עזר. קטע הכביש החדש והגשר נסגרו לחלוטין לתנועה (וגרמו לסגירה מוחלטת של חוף עין גדי). במקום קטע זה של כביש 90 המקורי, נסלל כביש עוקף שראשיתו בשתי כיכרות, והמשכו מערבה מהכביש המקורי עד חזרה לכביש 90 ליד הכניסה לקיבוץ. בינתיים מרחצאות עין גדי עדיין פתוחים לקהל. מה יקרה כאשר הבולענים יגיעו לשם?

צפון

גבעות הקרב של גולני על החרמון

כובשים מחדש את גבעות הקרב של גולני על החרמון. עליה מאזור הקופות התחתונות (1,480 מטר מעל פני הים), עד לקרבת מוצב החרמון (2,100 מטר מעל פני הים), לזכרם של 80 לוחמי גולני ו-4 לוחמים מהצנחנים שנפלו בכיבוש המוצב מידי הסורים, באוקטובר 1973. יהיה זכרם ברוך.

טיול רגלי דרך “מעלה גולני” לגבעות הקרב על החרמון – ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, ומוצב החרמון נכבש על ידי קומנדו סורי שהונחת ממסוקים. לא היה ברור גורל החיילים ששהו במוצב. כמה נהרגו או נפצעו? כמה נפלו בשבי הסורי? מי הצליח להימלט? הוחלט לכבוש את המוצב בהתקפת נגד של חטיבת גולני, התקפה שבוצעה ב-8 באוקטובר, כשחלק מהכוחות עלה במעלה גולני, וחלק בציר הכביש שעולה למוצב. התקפה זו הסתיימה בנסיגה עם 25 הרוגים. לקראת תום המלחמה, בלילה שבין ה-21 ל-22 לאוקטובר, נערך מבצע חוזר לכיבוש החרמון (מבצע קינוח), שגם במהלכו עלו חיילי גולני דרך מעלה גולני, ונלחמו בחירוף נפש נגד החיילים הסורים, שהיו מחופרים בגבעות הקרב מעליהם. בקרב הזה נפלו 55 חיילים, וביחד עם הקרב הראשון, שילמו 80 לוחמי גולני בחייהם על כיבושו של מוצב החרמון. לזכרם של לוחמים אלו, עלינו ביום חם למדי של חודש יוני 2016 במעלה גולני, מאזור הקופות התחתונות של אתר החרמון ועד למוצב החרמון, בציר ששחזר את ליל הקרב של “מבצע קינוח”.

Close